דיכאון אחרי לידה הפך להיות שכיח במחוזותינו.
הדכאון מופיע בדרגות שונות ובזמנים שונים במהלך ההריון עש תום שנה ראשונה לאחר הלידה.
לשמחתינו לא כל הנשים סובלות מתופעה זו.
הרפואה הסינית מייחסת תופעה נפשית קשה זו ל"חוסרים" ו " תשישיות" המלווים את היולדת הטרייה.
תשעה חודשים את סוחבת משא ההולך ומתגבר, קשה לך להרדם בתנוחות הרגילות שלך, גופך הולך ומשתנה,
את מתחילה להרגיש כמו "אינקובטור" ....בשלב מסויים קשיי הליכה ואת נושמת בכבדות - גם בישיבה.
לא כל הבעלים, לצערי, מבינים את השינוי הפיסי והנפשי שאת עוברת.
בחלק מהמקרים את פוחדת להשמין ותזונתך אינה נכונה.
בכל המקרים גוזל ה"חייזר" המתרוצץ ברחמך כל פינה טובה בגופך ו"זולל" אותך מבפנים.
אם תזונתך אינה נכונה יווצרו חוסרים רבים שיגרמו לתשישות גופנית ונפשית.
ואז מגיע הארוע המכונן, הארוע שישנה את חייך מקצה לקצה. מדרגת חופש של 100% , לעשות כרצונך בכל עת, לדרגת חופש 0%.
החל מאותו רגע שבו נשמעת יבבת הרך הנולד, החל זה הקטן לעצב את עולמך מחדש. מן המסד ועד הטפחות.
עצם המחשבה על כי אינך יכולה, תסלחי לי, להשתין בתיזמון המתאים לך,
או לצאת, לישון , לאכול מתי שנח לך - כבר מעוררת רגשות מעורבים.
על סקס - כמובן אין על מה לדבר. את אינך מרגישה סקסית, מותשת ומצוברחת. יש לך חשק לסקס כמו לפני עקירת שן בינה..
הלידה גוזלת ממך , במרבית המקרים, את שארית האנרגיה שנותרה בגופך.
ואז...
ואז....
ואז...
מגיח לעולם יצור מוזר, שכה חיכית לו, ולא תמיד מייד נקשרת אליו.
העולל הזה הופך לעלוקה על גופך ונפשך מעתה ועד עולם.
לא משנה בן כמה יהיה פרי בטנך, הוא תמיד יהווה אבן ריחיים על צאוורך....
ברור לך שזהו הצעד היחידי בחייך שלא ניתן להחזירו אחור.
בעל - אפשר להחליף, בית , אוטו, ועוד.
ילד = צעד בלתי הפיך.
וכך כשאת מותשת פיסית ונפשית מחלחלת בך ההרגשה של חוסר שייכות לארוע, שאינך רוצה בו - בפרי בטנך.
והוא צורח, ישן כשאת ערה ומתעורר כשאת נרדמת, מחרבן בדיוק שהחלפת חיתול, משתין עלייך, פולט גושי חלב לא מעוכל ומסריח על השמלה היפה ששמת לקראת בוא אורחים להשתתף בשמחתך.
את מרגישה שאת לא בסדר.
הדכאון הזה מתחיל להשתלט עלייך כבר בבית היולדות. לעיתים בבית,
לעיתים יותר מאוחר, אבל כשהוא מגיע..... אללה יסתור..
יש לך חשק לזרוק את החייזר מהחלון ולהחזיר את הגלגל לאחור.
וכאן אשנה כוון :
את כן בסדר, אין לך מה להתבייש, בקשי מבן זוגך עזרה ותמיכה.
דאגי לאכל נכון, מדי שעתיים שלוש. מזון מגוון וטרי.
דאגי לנשום נכון, קחי לך פרקי זמן לנשימה. רצוי באויר הפתוח כשפנייך מזרחה.
חבקי את האוהבים אותך.
לגופינו 3 מקורות אנרגיה : מזון, נשימה, ומגע בין אנשים. קחי זאת בחשבון.
כל מה שקרה לך הוא תשישות. וזה יעבור.
במקרים קיצוניים צריך ורצוי לפנות לפסיכולוג. ואם תגיעי לפסיכיאטר שירשום לך תרופה כל שהיא - לא נורא, זה בסדר.
ולעניין רפואה סינית:
דיקור, תערובות צמחים (בכדורים או תמציות) יכולים לאושש ממצבי חוסר באופן די מהיר,
למרות שבעקרון רצוי לטפל טיפול מונע ולא להגיע למצבי התשישות ו/או עייפות ו/או חוסרים גופניים.
ומעט פן אישי:
אותה "עלוקה" שכיניתי בנ"ל, אותו חייזר ששינה עולמך מן המסד ועד הטפחות יהפוך במשך הזמן לבבת עינך.
תהיי מוכנה להקריב את חייך למענו, הוא ימלא את חייך באור ובזוהר שלא יתואר.
עם כל האחריות שהוטלה עלייך בתחום החינוכי, הפסיכולוגי, הבריאותי, התזונתי ועוד,
האושר יקנן בחייך. אושר אמיתי שימלא כל חלל בליבך ובנפשך.
החיוך הראשון, היכולת הראשונית ללחוש "אמא", הצעד הראשון, ימי ההולדת, תעודות ראשונות מבית הספר, מסיבות חגים וארועים ועוד ועוד.
חיים שלמים שממלאים את עולמכם. אושר אין סופי....
בטעינה...