צריכה נמוכה יותר של קלוריות מביאה לירידה במשקל ללא תלות בתוכן חלבון, שומן או פחמימות בתזונה (מתוך N Engl J Med)  

   27/02/2009

ממחקר חדש, שפורסם במהדורת פברואר של New England Journal of Medicine, עולה כי אנשים יורדים במשקל במידה והם אוכלים פחות קלוריות, ללא תלות במקור הקלוריות.
 
במחקר הנוכחי השתתפו 811 מבוגרים, שסבלו ממשקל עודף וחולקו רנדומאלית לאחת מתוך 4 דיאטות הבריאות ללב, כאשר כל אחת מהן כללה רמות שונות של שומן, חלבון ופחמימות. לאחר שנתיים, הודגמו דרגות דומות של ירידה במשקל, כאשר בממוצע, המטופלים איבדו 6 קילו ממשקלם תוך 6 חודשים, אך בהדרגה החלו לעלות במשקל שוב לאחר 12 חודש ללא תלות בסוג הדיאטה.
 
מחקרים רבים בדקו האם פחמימות ממלאות יותר משומן, האם חלבון משביע יותר מפחמימות או האם אכילת יתר של שומן גורמת לאגירת יותר שומן בבטן בהשוואה לאכילת יתר של פחמימות וכו'. כך שבעצם, מה שעניין חוקרים וקובעי הנחיות תזונה בעבר הוא איזה אחוז מהווה כל אחד מאבות המזון בדיאטה. המחקר הנוכחי מדגים שאין זה משנה כמה אחוז מהתזונה מהווה כל אחד מאבות המזון. במידה ונבדקים יצליחו לשמור על חסר קלורי, לא משנה באיזה דיאטה הם נוקטים, הם ירדו במשקל.
 
ממצא נוסף ומפתיע של המחקר הוא שנבדקים, שבאופן קבוע הגיעו לפגישות ייעוץ (במהלך תקופת המחקר), היו עשויים יותר לרדת במשקל.
 
ממצאים אלה צריכים להזכיר לרופאים להדגיש את החשיבות של ירידה במשקל. על הרופאים לעודד את המטופלים (פגישה אחר פגישה) לאכול תזונה הבריאה ללב, שהם יכולים לדבוק בה ושיכולה לעזור להם לרדת במשקל. בנוסף, על הרופאים לנסות לערב את המטופלים בקבוצת תמיכה כל שהיא או להיות תחת מעקב של דיאטנית.
 
פרטים על הדיאטה
 
הדיאטות, שנבדקו במחקר כללו אותם סוגי אוכל, אך בפרופורציות שונות, שנתפרו למטופלים כך שצריכת הקלוריות הכוללת הופחתה בקרוב ל-750 קלוריות ביום. לכל דיאטה היה הרכב תזונתי שונה :
 
דיאטה עשירה בשומן עם רמת חלבון ממוצעת : 40% שומן, 15% חלבון, 45% פחמימות. דיאטה עשירה בשומן ובחלבון : 40% שומן, 25% חלבון, 35% פחמימות. דיאטה דלת שומן עם רמת חלבון ממוצעת : 20% שומן, 15% חלבון ו-65% פחמימות. דיאטה דלת שומן ועשירה בחלבון : 20% שומן, 25% חלבון ו-55% פחמימות.
 
הנבדקים קיבלו המלצה לעסוק בפעילות גופנית לפחות 90 דקות בשבוע ברמה בינונית. בנוסף, הנבדקים הופנו לפגישות ייעוץ כל 8 שבועות, כאשר הפגישות הקבוצתיות היו חד או דו שבועיות.
 
80% מהנבדקים השלימו את המחקר, כאשר 14-15% מהנבדקים הצליחו לאבד לפחות 10% ממשקל גופם הראשוני. הנבדקים, שחולקו רנדומאלית לקבוצות שונות, דיווחו על דרגות דומות של שביעות רצון, רעב ושובע. כל הדיאטות הפחיתו גורמי סיכון לסוכרת ולמחלה קרדיווסקולרית לאחר 6 חודשים ולאחר שנתיים של מעקב. לאחר שנתיים, הדיאטות דלות השומן והדיאטה הכי עשירה בפחמימות היו טובות יותר בהשוואה לדיאטות עשירות שומן ולדיאטה דלת פחמימות במונחים של הפחתת רמת LDL. בניגוד לכך, הדיאטה הכי דלה בפחמימות שיפרה רמות HDL יותר בהשוואה לדיאטה הכי עשירה בפחמימות. כל הדיאטות הביאו לשיפורים קלים בלחץ הדם והפחיתו את מספר המטופלים, שסבלו מסינדרום מטבולי. כל הדיאטות, מלבד הדיאטה הכי עשירה בפחמימות, הורידו רמות אינסולין בצום.
 
גורמים מניעים חיצוניים ופנימיים
 
מאמר מערכת נלווה מצדיע למשך המחקר ולשיעור הנשירה הנמוך, אך מבקר את הירידה במשקל שהושגה במחקר ואת יכולת הנבדקים לדבוק בתזונה שלהם במשך הזמן. גם נבדקים בעלי מוטיבציה גבוהה, אינטליגנטים שמודרכים על ידי אנשי מקצוע מומחים, לא יכולים לרדת במשקל ברמה הנדרשת להפוך את אפידמיית ההשמנה. ככל הנראה, התוצאות פחות טובות בנבדקים עניים ולא משכילים. טיפול אישי חסר כוח מול סביבה, שמציעה כל כך הרבה מזונות עשירים בקלוריות.
 
לדברי החוקרים, הם התעקשו על ירידה משמעותית קלינית במשקל במחקר, כאשר נבדקים רבים השיגו ירידות גדולות יותר מהמספרים הממוצעים.
 
מאמר המערכת מציין בנוסף כי ייתכן והשמנה היא בעיה שלא ניתן לפתור אותה ברמת הפרט אלא מצריכה פעולה ברמת הקהילה. מחקר, שבוצע בצרפת, הפחית שיעורי השמנה בילדים על ידי שגרם לכל אנשי העיר לדאוג שהילדים יאכלו פחות, יעסקו יותר בפעילות גופנית, בנו יותר מתקני ספורט ומגרשי משחקים ועוד. גישה זו מצריכה בדיקה נוספת בגלל שהחלופה היעילה היחידה שיש כיום לעצירת אפידמיית ההשמנה היא ניתוח קיבה.
 
 
N Engl J Med 2009; 360:859-873