מאת: ד"ר סילביו בריל וד"ר איתי גור אריה ,מומחה לכאב , מרפאת כאב , שיבא , תל השומר ; וד"ר אמיתי אוברמן – רופא פנימאי בשרותי בריאות כללית בצפון התארכות תוחלת החיים הביאה בעקבותיה לעליה ניכרת במספר בני ה – 65 +במדינות מפותחות ובארץ. למרות שקבוצת גיל זו מהווה רק 10% מכלל התושבים בישראל, דווקא באוכלוסיה זו קיים השיעור הגבוה ביותר של פעולות ניתוחיות ושיעורי הארעות הגבוהים ביותר של מחלות המלוות בכאב. השכיחות של כאב כרוני – ממושך עולה עם הגיל. בספרות מדווח ש – 20 עד 50% מקשישים בקהילה סובלים מכאב ממושך הפוגע בתפקוד היום יומי ושיעור זה עולה ל- 80% בקרב דיירי בתי אבות. למרות נתונים אלו, הספרות מעידה שגיל מבוגר מהווה גורם סיכון עיקרי להעדר אומדן ואיזון מרבי של כאב. לדוגמא, מחקר בארה'ב שבדק שכיחות כאב בדיירי בתי אבות הראה שכ – 40% מכלל הדיירים הסובלים מממאירות דווחו על כאב יומי וכרבע מקשישים אלו לא קיבלו טיפול אנלגטי כל שהוא. מחקרים אחרים מצביעים שהעדר טיפול בכאב היה שכיח יותר בקרב קשישים בני 85+ומטופלים מקבוצות המיעוטים.מדאיגים אף יותר הם נתונים המעידים שקשישים הלוקים בדמנציה מקבלים פחות טיפול אנלגטי בהשוואה לקשישים בני אותו הגיל ואותה פתולוגיה הגורמת לכאב. פעמים רבות לקשישים מספר גורמי כאב בו זמנית שמקורם במחלות כרוניות שכיחות בגיל המבוגר. הכאב השכיח בגיל זה הוא כאב גרמי שמקורו בדלקות פרקים למיניהם, שינויים ניווניים בעמוד השדרה, ושברים אוסטיאופורוטיים. כאב נוירופטי שכיח יותר בגיל המבוגר ולרוב נובע מנוירופטיה היקפית ע'ר סכרת, אירוע מוחי קודם ושלבקת חוגרת. גורמים נוספים לכאב עם מרכיב נוירופטי בגיל זה, שלעיתיםנוטים להתעלם מהם כוללים מחלת כלי דם הקפיים, מחלות לב וכיבים עוריים ופצעי לחץ בנוסף למחלות כרוניות. קיימת מחלוקת באיזה מידה ואם בכלל, משפיעה העלייה בגיל על סף כאב, תחושת כאב והדיווח על קיומו. ישנם עדויות המצביעות על הפחתה בתחושת כאב והדיווח עליו במצבים חריפים כגון אוטם שריר הלב, פתולוגיות בטניות שונות, ממאירות וכאב בתר ניתוחי. העדר כאב במצבים חריפים אלו עלול להביא לאיחור באבחון וטיפול. יתרה מכך, כאשר מדווחים הקשישים על כאב במצבים אלו, לרוב מעיד הדברעל פתולוגיה חמורה יותר בהשוואה לעוצמת כאב זהה בצעירים יותר. בנוסף יש לזכור שגורמים נפשיים ותרבותיים הקשורים להזדקנות משפיעים על תחושת הכאב והדיווח עליו.אמונות ודעות קדומות לגבי משמעות כאב בגיל המבוגר, חשש מהתמכרות, חשש מנטילת תרופות נוספות ותופעות הלוואי מהם מהווים מחסום לניהול אופטימלי של כאב בגיל זה. עובדות אלו, מדגישים את האתגר בטיפול בכאב באוכלוסייה זו ומזכירים לנו שובאת השפעתם הניכרת של גורמים פסיכולוגים, תרבותיים וחברתיים במקביל לגורמים הביולוגים בעיצוב חווית הכאב, במיוחד באוכלוסיה המבוגרת. אומדן כאב בקשישים מורכב ומאתגר. עם העלייה בגילכאב עלול להתבטא באופן לא טיפוסי. ובכך להקשות על זיהוי ואומדן נכון של כאב וטיפול בו. לדוגמא, בלבול או שינויים בהתנהגות יכולים להיות הביטוי היחיד לכאב לא מאוזן. הקושי באבחון מוחמר יותר בנוכחות ליקויי שמיעה וראיהוליקויים קוגניטיביים. . לעתים קרובות, כאב כרוני לא מאוזן, במיוחד בקשישים, מוביל לפגיעה ביכולת ביצוע תפקודי היום יום הבסיסים (רחצה, ולבוש ובניידות) והמורכבים (בישול, קניות, נהיגה). סיבוכים נוספים של כאב לא מאוזן כוללים דיכאון, הפרעות שינה, בדידות, ירידה תזונתית וליקוי קוגניטיבי הגורמים לירידה תפקודית ופגיעה קשה באיכות החיים של האדם המבוגר. . לכן, עמ' להשיג איזון כאב בגיל זהיש צורך בהערכה כוללנית ורב מקצועית הכוללתאנמנזה מפורטת, בדיקה גופנית כולל הערכה מקיפה של מע' השריר והשלד, בירור השפעת מחלת נלוות על שכיחות הכאב ומאפייניו, מתן תשומת לב מיוחדת להשפעותיו הנפשיות, מידת הפגיעה בתפקוד היומי והחברתי ונוכחות דיכאון. במקביל, יש לברר את השפעתם של גורמים תרבותיים ופסיכולוגים כולל אמונות ודעות לגבי כאב, דרכי התמודדות,שימוש בשיטות התמודדות שונות. כך, גם בעת הערכת השפעת ההתערבות הטיפולית, יש לאמוד את השפעת הטיפול גם על סיבוכי כאב אלו. קשישים רבים עם פצעי לחץ עמוקים אינם מקבלים טיפול אנלגטי כל שהוא. כאב בקשיש הדמנטי יכול להתבטא בשינויים בהתנהגות, אי שקט מוטורי, ירידה תפקודית, התנגדות לטיפול, בלבול גובר ועוד. עקב הקושי בייחוס סימפטומיםאלו לכאב , פעמים רבותמטופלים קשישים אלו בתרופות הרגעה שונות ולא בתרופות נוגדות כאב. אומדן כאב בקשישים עם ירידה קוגניטיבית מבוסס בעיקרו על שפת הגוף וכן דיווח מטפלים ובני משפחה. על-מנת להשיג איזון כאב אופטימלי על תכנית הטיפול לכלול שיטות טיפול תרופתיות ולא תרופתיות. מחקרים רבים מצביעים ששילוב טיפולים לא תרופתיים בתכנית הטיפול מגבירה את ההיענות לטיפול התרופתי ואת יעילותו. ולכן, בתכנית טיפול בכאב יש לכלול הפנית המטופל להערכה וטיפול פזיוטרפי וריפוי בעיסוק בשאלה שלשימוש בטיפולים פיזיקליים כגון שימוש באביזרי עזר,TENS, עיסוי רפואי,חימום וקירור ובנית תכנית פעילות גופנית מודרגת ומסודרת לשיפור התפקוד.בדומה, במקרים רלוונטיים, יש לשקול שימוש בשיטות ריפוי משלימות כגון דיקור סיני, שימוש בתוספי מזון כגון גלוקוזמין שהראו תועלת בטיפול בכאב במבוגרים. לאור השפעתם של גורמים נפשיים על כאב, להתערבויות פסיכולוגיות כגון הרפיה, טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, ביופידבק, הסברה וקבוצות תמיכה תפקיד משמעותי בטיפול. בדומה, לאור שכיחות גבוהה של דיכאון הנלווה לכאב כרוני, יש לברר את הצורך בהתערבות ייחודית לבעיה זו. בעת החלטה על טיפול תרופתי יש להתחשב בשינויים הפיזיולוגיים השכיחים בזקנה כגון הירידה הצפויה בתפקוד הכליה ומסת הכבד. שינויים אלו, במקביל לירידה בריכוז חלבוני הדםהשינוי ביחסי מים/שומן ופעילות אנזימים שונים משפיעים על ספיגה, פיזור, פירוק והפרשה של תרופות. מאחר וקשישים נוטלים מספר תרופות בו זמנית, הסיכוי לתופעות לוואי ואינטראקציות בין תרופתיות גבוה יותר.ככ' יש להתחשב בהשפעת מחלות נלוות ותרופות אחרות בהן משתמש המטופל. למרות הנאמר, חלק ניכר מתרופות הכאב, יעילות ונוחות לשימוש גם בגיל המבוגר. לאור נתונים אלו, בעת רישום טיפול אנלגטי לקשישים, יש להתחיל במינון נמוך יותר ולעלות במינון באופן הדרגתי. כ'כ יש לשקול מתן התרופה במרווחי זמן גדולים יותר מאלו המומלצים בצעירים. לאור השכיחות הגבוהה של כאב כרוני, יש להקפיד על מתן טיפול תרופתי באופן קבוע ולהימנע ממתן תרופה לפי הצורך. ספיגת תרופות במתן תוך שרירי בקשישים ירודה ופחות צפויה בהשוואה לצעירים כך שלמתן תרופה בדרך זו אין יעילות טיפולית גבוהה יותר ממתן אותה תרופה באופן פומי התמחות בכאב
''הכאב הכרוני הוא מחלה בפני עצמה''.בגלל ש ''חלים שינויים בגוף שגורמים לכאב, וזה הפך את הכאב למחלה. כך מקובל בכל העולם''.
מרפאות הכאב שצצו ברחבי הארץ מנסות לאבחן את המכאובים ולטפל בהם בשיטות רבתחומיות. ''יש במרפאות רופאים מתחומים שונים שיודעים לאבחן את הכאב ומציעים שיטות שונות לטיפול בכאב, כמו תרופות, החדרת קטטרים או הרדמת שורשים עצביים'', אומר פרופ' טל. לדבריו, ''צריך לחפש מומחים כדי לטפל בכאב, אבל בישראל עוד אין התמחות מוכרת לרופאים בתחום. גם בבתי-הספר לרפואה יש מעט מאוד חומר שמוקדש לנושא''.
בעקבות הבקשה של האגודה הישראלית לכאב למועצה המדעית בהסתדרות הרפואית התקבלה תשובה חיובית להכרה בתחום מומחיות הכאב. כעת הועברה הבקשה למשרד הבריאות גם ילדים סובלים
ישראלים רבים פונים לאחרונה לטיפולים האלטרנטיביים - טיפולי הרפואה המשלימה - כדי לרפא את מכאובם. הסקר מצא כי רק שליש מהסובלים מכאב לא ניסו אף שיטת טיפול אלטרנטיבית. שליש ניסו טיפולי פיזיותרפיה כנגד הכאבים, 20 אחוז התנסו במסאז'ים, עשרה אחוז ניסו דיקור סיני, שמונה אחוזים ביצעו תרגילי תנועה, ושישה אחוזים ניסו משחות טבעיות שונות כנגד כאבים. טיפולים נוספים שזכו לפופולריות בקרב אחוזים מזעריים: טיפול חום, הרפיה, הידרותרפיה וצמחי מרפא.
כל המשתתפים בסקר הכאבים היו בני 18 ומעלה, אך הרופאים מבטיחים להתייחס גם לבעיות כאב אצל ילדים. בסקר אחר שנערך באירופה השנה נמצא כי 25 אחוז מבני-הנוער עד גיל 18 מתלוננים על כאבים - 20 אחוז מהבנים ו-30 אחוז מהבנות. ''בישראל פועלת במרכז שניידר מרפאה מיוחדת לכאב כרוני אצל ילדים. כאב זה משפיע על כל מהלך החיים גם של הילד וגם של המשפחה.
היסטוריה של הטיפול בכאב הכאב טרד את האנושות משחר ההיסטוריה. האנשים ניסו להבין את מקור הכאב והדרכים לטפל בו. ברב החברות העתיקות הכאב נחשב לתופעה הנגרמת על ידי האלים, הרוחות, או דמויות מיתולוגיות אחרות. כפועל יוצא מכך הפכו הכוהנים לרופאים. כבר בכתובים הבבליים אנו מוצאים אזכורים לכאב ולטיפול בו על ידי תפילותלאל אסו ורפואה צימחית. המצריים גם הם האמינו כי המחלות והכאב מקורו בשדים ורוחות, וכי נתן להוציאן מהגוף דרך זיעה, שתן, נזלת והקאות. המצריים האמינו כי הלב הוא מרכז התחושות בגוף. גם ההודים האמינו כי הלב הוא המקום בו אנו חשים כאב ושימחה. ההודים ראו את הכאב יותר באופן הנפשי, משמע הסבל, ושם גם נמצא הפתרון כמו בתפיסה הבודהיסטית, ע"י תרגול הנפש. הסינים החלו לפתח את תורתם כנראה כבר לפני ארבעת אלפים שנים. בתפיסתם בגוף כוח בשם "יין" וכוח בשם "ינג". כוחות אלו זורמים בהרמוניה דרך מסלולים בשם "מרדיאנים" לאורך הגוף בצורת אנרגיה הנקראת "צ'י". חוסר האיזון הוא הגורם למחלות וכאב. ע"י אקופונקטורה (תורת הדיקור) ניתן לשחרר את האנרגיה המיותרת, ולהחזיר לאיזון. היוונים התעמקו בתורת הרפואה, וביניהם היה וויכוח על מקום החושים. במח כמו שהאמין היפוקרטס, לעומת אפלטון שחשב כי הלב הוא המרכז. כמאה שנים לאחר מכן החלו ביוון לכתוב כי העצבים הם מוליכי התחושות והפקודות לתנועה והמח הוא מרכז התחושות והפקודות. הידע היווני לא הגיע לידי הרומאים במשך ארבע מאות שנים, עד לבואו של גלנוס שהתחנך ביוון ואלכסנדריה. בתוקף תפקידו כרופאו של הקיסר הרומאי מרקוס אורליוס הפך להיות לרופא החשוב ביותר בעולם הקדום. הוא אימץ את התפיסה כי העצבים הם מוליכי התחושות, הפקודות והכאב, אך חשב כי הלב הוא המרכז. תפיסה זו החזיקה מעמד במשך אלפיים שנים, שכל הרופאים והכנסייה הקתולית מצטטים את גלנוס בנושא. היהודים ובהמשך הנוצרים נתנו לעולם את תפיסת האל האחד ותפיסת החטא והעונש. האל מעניש דרך הכאב. למעשה מקור המילה כאב באנגלית PAIN מקורו מהמילה POENAשמשמעה עונש. ואכן בנצרות סבלו וכאביו של ישו על הצלב מהוווים חלק יסודי מהדת. לכן הקלת הכאב ניתנה לכמרים. והתפילה נתפסה כחלק מהריפוי. התפיסה הזאת הייתה כה חזקה, שלמשל נשים לא הורשו לקבל שיכוך כאב בזמן לידה, מאחר והצו האלוהי, "בעצב תלדי בנים" אסר זאת. רק עם בואה של המלכה וויקטוריה השתנתה הגישה השימוש בצמחי מרפא היווה חלק מכל התרבויות העתיקות. חלקן של הצמחים אבדו במהלך ההיסטוריה, אך אנו יודעים כי הבבלים והמצרים השתמשו באופיום. הרומאים יצרו טבליות מצמחים שכללו אופיום ומריחואנה. הבבלים, האשורים והמצרים השתמשו גם בטכניקות כרוגיות, כמו קידוח בגולגולת להקלת כאבי ראש. הסינים הוסיפו תרגילים, דיאטות, מאסג'ים, ומוקסות (מעין קטורת מחממת). הרומאים הוסיפו טיפול בחשמל מדגים מהנילוס ודגי הטורפדו, בייחוד לכאבי ראש וכאבים עצביים. בימי הבינייםשב המח ותפס את מקומו כמרכז התחושות והעצבים כמוליכיהם. מבחינת טיפולים לא הושגו הצלחות גדולות מעבר לטיפול בצמחי המרפא. במאה ה16 רופא צרפתי בשם אמברוז מדווח כי הידוק של רצועה סביב הגפה מפחית דימום וכאב. דיווח ממלחמות נפוליאון ברוסיה מסביר כי הקפאה מעלימה את הכאב בזמן קטיעות גפיים. המאה התשע עשרה היתה המאה בה חלה הפריצה בטיפול בכאב. המורפין והקודאין הופקו מהאופיום, האספירין הופק לראשונה, ויוצרו המחטים החלולות והמזרקים שאפשרו את מתן התרופות בזריקת. ההרדמה הכללית ע"י אתר, הודגמה לראשונה, כך שניתן היה לבצע ניתוחים ללא כאב. ניתוחים התבצעו תחת היפנוזה והחלו להופיע ניתוחים נוירו-כרוגים לניתוק מסילות עצבים. לקראת סוף המאה נתגלה הרנטגן שאפשר אבחוןוטיפול טוב יותר. באמצע המאה העשרים החלה להתגבש התפיסה המודרנית של רפואת הכאב, שיש לטפל בכאב ולא רק בגורם לו. ספר הרפואה המודרני הראשון שהוקדש כולו לכאב התפרסם ע"י דר בוניקה בשנת 1953. בשנת 1965 פרסמו מלזק ופטריק וול את "תיאורית השער" שמסבירה את ההולכה של הכאב בדרכו מח, עבודה עליה קבלו את פרס הנובל לרפואה. המחקרים המודרניים והרפואה המתפתחת אפשרו טיפול טוב יותר בכאב, אם כי עדיין הדרך רחוקה להקלת כאב מושלמת. סקר אוכלוסיה ארצי של כאב בישראל רקע: שכיחות של כאב כרוני באוכלוסיה הכללית בעולם נע בין 10%-40% על פי דיווחים שונים. מטרת המחקר: להעריך המצאות של כאב כרוני בקרב האוכלוסייה בישראל, אפיון המטופלים והערכה של דרכי ההתמודדות עם הכאב. שיטות: סקר טלפוני של מדגם טלפוני ארצי הכולל3739 מרואיינים חברי שרותי בריאות כללית תוצאות: מתוך 3739 נמצאו (46%) 1722 מרואיינים שדיווחו על כאב כרוני. מתוכם 38% בקבוצת גיל 25-50 ו- 62% בני 51 ומעלה. דווח על כאב בקרב נשים היה גבוה יותר באופן משמעותי בהשוואה לגברים. כשני שלישים מהסובלים מכאב היו נשים. מקורות מדווחים של כאב היו בעיקר: גב 32%, גפיים 17%, ראש 13%, בטן 10%, ברך 7% וחזה 6%. מעל שליש מהחולים סבלו מעוצמת כאב קשה, 69% סבלו מהפרעה בינונית עד קשה בסדר היום, 49% סבלו מהפרעה בינונית עד קשה בשינה ו- 47% דיווח על השפעה בדרגה בינונית עד קשה בעבודה שגרתית. כחמישית דווחו על אובדן ימי עבודה. רק 4.8% מהסובלים מכאב הגיעו להערכה של רופא העוסק בכאב. מסקנות: עבודה זו היינה ניסיון ראשון לביצוע סקר ארצי של אפיון והערכה של כאב כרוני. מדובר בתופעה שכיחה ביותר, וכמעט כל אזרח מבוגר שני סובל מכאב כרוני כלשהו. כאב כרוני גורם לפגיעה קשה באיכות החיים. הגישה לטיפול בכאב אינה מיטבית ויש מקום לשפר גישה למטופל הסובל מכאב ותוצאות הטיפול.
בטעינה...