כל אדם שפוי בדעתו, שמסתכל על המזרק של האחות מקופת-חולים בצמרמורת קלה, מבין מיד שלהפוך מישהו לכרית סיכות אנושית כדי לרפא אותו - זה רעיון מטורף. הסיני הקדמון שהגה את הרעיון הזה היה גאון אולי או שאולי התאהב בתור תינוק באחות מקופת-חולים הסינית הפרהיסטורית. אבל הוא בטח לא היה פחדן שפוי מן השורה. מה שבטוח - זה עובד, ואפילו המדע מתחיל להסתגל לרעיון. דיקור במחטים (אקופונקטורה) הוא ספינת הדגל של הרפואה הסינית המסורתית. בתור הוכחה ראשונה שזה עובד, רק צריך להזכיר שיש היום מיליארד סינים, וזה בטח לא קרה במקרה.
אבל גם אם אין לך עיניים מלוכסנות, אל תמהר לשמוח. עדיין אינך פטור ממחטים! לצערם של רבים, הן בהחלט מסוגלות להועיל גם לאדם המערבי הפחדן. טיפול בילדים קטנים מוכיח שלא מדובר באפקט פלצבו. בגן של הבת שלי יש אימא עם תאומים, בן ובת בני שלוש. יום אחד באתי לגן וראיתי שהבן רזה כמו הילדים הפליטים מאפריקה. האימא אמרה שכבר שבוע הוא משלשל בצורה מטורפת, עד שהגיע למצב שכבר לא היה ברור לאן הוא הולך, הילד כבר היה מאושפז, לקח תרופות, יצא מאשפוז, לא לקח תרופות. הרופאים לא הצליחו לתת דיאגנוזה. ניגשתי לילד ועשיתי לו דיקור בנקודה שהחלטנו עליה, במחט אחת בלבד. זה לקח בדיוק שנייה. חוץ מזה חיממנו לו את הבטן במוקסה (סיגר לענה שמשמש ברפואה סינית מסורתית). שעה לאחר מכן סיפרה האימא בהתרגשות שהילד התחיל לאכול ולשתות, אחרי זמן רב שבו לא אכל ולא שתה. באותו לילה שוב חזר הילד לישון טוב, אחרי לילות שבהם היה מתהפך מכאבים. תוך זמן קצר הוא החלים.


קצת היסטוריה מפחידה

אימת המחט הקדמונית נולדה רגע אחרי שהומצאה המחט הראשונה, ומתברר שזה היה מזמן.מחט של אקופונקטורה בת חמש-עשרה אלף שנה נמצאה במערות לזזי בצרפת, ולצדה גולגלות עם סימנים של נקודות דיקור עליהן, ואפילו גולגלות עם מחטים נעוצות בתוכן.
המסורת מספרת שהסינים עלו על הפטנט של המחטים כבר לפני אלפי שנים, ולאו דווקא בגלל אהבה נכזבת לאחיות קופת-חולים שלהם, אלא מסיבה הרבה פחות רומנטית. חיילים במלחמה היו חוטפים דקירה פה ושם, ואם הם לא מתו, אז הם דווקא הבריאו מכל מיני מחלות. הסינים, עם סקרן וחקרן, היו מתעדים את המקרים האלה, וכך התחילו למצוא את נקודות הדיקור. עדות בכתב לריפוי בדיקור נמצאת לראשונה בספר השאלות הפשוטות של הקיסר הצהוב, שנכתב לפני 2,500 שנה. במהלך המאות מיפו הסינים את נקודות הדיקור, גילו על אילו איברים פנימיים הן משפיעות, ומצאו את המרידיאנים - תעלות האנרגיה בגוף - המקשרים בין נקודות הדיקור.
סיפור החיילים הפצועים לא ממש משכנע אותי. הרי יש מאות נקודות דיקור ועשרות מרידיאנים. ברור שהסינים לא יכלו לעלות על כולם רק באופן מקרי, ובתור קונפוציוניסטים מסודרים הם גם בטח לא ישבו וחיכו שחייל מסכן ייפצע דווקא במקום שהם רצו לבדוק. תמיד הטרידה אותי השאלה הגדולה: על מי הסינים התאמנו?
סין היא ארץ מסודרת, ובשעות הערב של הסתיו, כחלק מתהליך הטיהור של הארץ שמתאים לעונה הזו, הם היו מוציאים להורג את הגנבים שלהם. האחראי על העינויים וההוצאה להורג היה רופא, שחלק מתפקידו היה לבדוק שהגנב לא ימות מהר מדי.
די! עכשיו כבר ברור לי איך הסינים למדו לדקור בכזו דייקנות. הידיעה מתפתחת להרגשה מאוד לא נעימה בתוך הקיבה. זה הרבה יותר גרוע מלעשות ניסויים קוסמטיים בבעלי חיים! אולי בכלל צריך להחרים את האקופונקטורה מבחינה מוסרית?
הסינים למדו לרפא דרך עינויים,אבל שלא נמהר לשפוט את אבותיו הקדמונים מחוץ לקונטקסט של לפני כמה אלפי שנים. אז כנראה היו נורמות התנהגות שונות. גם בתנ"ך שלנו יש כמה דברים לא ממש נעימים, ובכל זאת אנחנו מחשיבים את עצמנו לאומה נאורה.ובזכות זה,הם למדו פיזיולוגיה ממש מצוין!


שהרופא יעשה לי קניות

הסינים החכמים התעסקו בבריאות, ולא במחלה."אם תבוא היום עם הילד לקופת-חולים ותגידי לרופא, 'דני שלי בריא, בבקשה תעשה שהוא ימשיך להיות בריא', אז לרופא לא יהיה שום דבר להציע לך.
בסין היית משלם לרופא רק כשהיית בריא, וכאשר חלית, לא רק שלא היית משלם, אלא גם הרופא היה צריך להחליף אותך בעבודה. לא הכי נעים בשביל הרופא, אבל בהחלט סידור עם יתרונות. חבל שזה לא מיושם גם בקופת-חולים. "רופאת הנשים האחרונה שלי בהחלט נראתה כמו אישה אינטליגנטית. אמנם היא רשמה לי תרופה שהזיקה, אבל בהחלט הייתי שולחת אותה להחליף לי ספרים בספרייה" ספרה לי לאחרונה מטופלת שלי." את רופא האף-אוזן-גרון שלי, לעומת זאת, הייתי שולחת לעשות לי קניות בשוק, וזאת בגלל כושר המיקוח המופלא שגילה, כשניסה לשכנע אותי לדחוף לתוך אוזני משחה מגעילה בכמות מסחרית מרוחה על קיסם. רק בזכות העובדה שהתנגדתי לו בפראות ובייאוש, וסיכלתי את זממו, החלמתי מיד" גם זאת כבר שמעתי. ככה זה כשאתה פחדן. עולמך מצטמצם להתגוננות מגורמים עוינים שמנסים להחדיר לך לגוף כל מיני עצמים בצורות לא טבעיות.


יין ויאנג

אי אפשר להבין את הרפואה הסינית בלי הפילוסופיה הרוחנית שממנה צמחה. הסינים האמינו שאחרי אקט הבריאה נפרד האחד הגדול לשתי איכויות שונות ומשלימות: היין והיאנג. היאנג - הקל, המפוזר, האנרגיה - עלה למעלה. היין - הכבד, המגובש, החומר - ירד למטה. התפיסה הסינית מדגישה דווקא את האחדות של המערכת, ולא את ההפרדה בין היבטים שונים אלו של המציאות. פתגם סיני אומר בסמליות: "ברגע שנוצה נופלת על כדור הארץ, משנה כוכב את מסלולו."
האדם נתפס כמערכת אנרגטית פתוחה שמתקיימת במרחב בין שמים (יאנג) לארץ (יין). דרך האדם עובר העולם כולו. אנחנו נושמים אוויר, ונושפים משהו אחר. אנחנו אוכלים תפוח, ומהקצה השני מוציאים משהו אחר. אנחנו לא חפץ, אלא מרחב וזמן שבהם נעשים תהליכים מסוימים. משום שהאדם הוא מערכת פתוחה, בריאותו מושפעת גם מגורמים חיצוניים כמו השמים, הכוכבים, חילופי העונות והאדמה.
החלוקה ליין ויאנג איננה מקבילה להבדלה שנעשית במערב בין חומר לרוח. הרוח אצל הסינים נקראת שן (SHEN), והיא בעצם לא שום דבר.הרוח היא האנכיות הפיסית והמטאפיסית שהננו, שמחברת בין שמים לארץ.
היא המנצח על התזמורת. היא לא כלום בעצמה, אבל היא מאפשרת לכל הדברים להתקיים בהרמוניה ובקשר.
כל תופעה ותהליך בעולמנו יכולים להיות מוסברים במונחים של יין ויאנג.מי שתופס לעומק את דגם המציאות שמהווים היין והיאנג, לא צריך ללמוד יותר כלום על רפואה סינית. אך זו הצרה, שמרוב שהדגם פשוט, הוא קשה מאוד לשימוש.


חמשת היסודות

הסינים כנראה לא היו בטירונות, ולכן הם לא יודעים שכל דבר מתחלק לשלושה חלקים. חוץ מזה הם אוהבים סיבוכים. מסיבה זו הוסיפו וחילקו את דגם היין-יאנג לחמישה יסודות, חמש משפחות של אנרגיה. וכך קבעו חז"ל הסינים:
יאנג סטטי ½ אש
יין סטטי ½ מים
יין שיורד כלפי מטה ½ מתכת
יאנג שעולה כלפי מעלה ½ עץ
מרכז ½ אדמה
כל מחזור ניתן לתיאור לפי חמשת השלבים האלו: מה עולה, מה למעלה, מה יורד, מה למטה ומה נמצא באמצע, "לדוגמה: אביב, קיץ, סתיו, חורף."
אבל איפה האלמנט החמישי?
האלמנט של המרכז, האדמה, מאפשר את המעבר בין האלמנטים האחרים. בדוגמה של עונות השנה, למשל, האדמה היא עונת המעבר, כמו הסתיו האינדיאני שבין הסתיו לחורף.

אולי ההיגיון הסיני קצת מפוקפק, אבל הם בהחלט מתמידים. אחרי שחילקו את האנרגיה לחמש משפחות, מצאו שכל אחד מחמשת האיברים הפנימיים החשובים בגוף הוא שגריר של אחת האנרגיות האלו. ולמה שגריר? כי האדם, כפי שנאמר, הוא מערכת פתוחה. אם התפוח לא יוצא ממנו כפי שנכנס, אז על אחת כמה וכמה האנרגיה. תפקידו של השגריר הוא לקלוט את האנרגיה שלו, ולעשות לה התמרה בגוף. וכך הוחלט:
עץ (ירוק) ½ כבד
אש (אדום) ½ לב
אדמה (צהוב) ½ טחול
מים (כחול) ½ כליות
מתכת (לבן) ½ ריאות


חדוות המחט

וזאת כל התורה על רגל אחת. מתברר שכל מחלה בעולם אפשר לאבחן אם שואלים: האם אחת (או יותר) מהאנרגיות האלו נמצאות בעודף בגוף או אולי בחוסר? ממש קלי קלות.
על המטפל לראות את המטופל ברמה הגלובלית הגבוהה ביותר, רמת הרוח (טיפ למטפל המתחיל: שים לב לברק בעיניים, להרמוניה של התנועה, לאסתטיקה). הריפוי עצמו, מתברר, הוא דווקא החלק הקל, ומאסטר סיני שמכבד את עצמו מקפיד לעשות אותו בנונשלנטיות.
חכם סיני זקן: "ברגע שאני רואה אדם בדלת אני עושה לו דיאגנוזה. ברגע שהתיישב מולי כבר גמרתי את הטיפול. ואחר כך אני תוקע בו כמה מחטים, שלא יחשוב שלא עשיתי כלום."
עם נונשלנטיות כזו אפשר לחשוב שהמחט בכלל לא נחוצה, ואפשר גם בלעדיה. ולא היא! המחט נחוצה, אם כי המטפלים הסיניים מהגישה המסורתית יותר משתמשים בה בצמצום. הם נועצים מעט מאוד מחטים, ועושים זאת כמעט באופן סמלי. גם לסינים יש כנראה שאיפה נעלה להגיע למחט המחטים, המחט האחת והיחידה, ממש כמו התרופה האחת והיחידה שאחריה מחפש ההומיאופת הקלאסי: מין נקודת ארכימדס שאם רק נדקור אותה בעדינות, יתהפך מצבו של החולה על פיו.
אז מה המחט עושה? "סתימות בצנרת המרידיאנים שלנו נגרמות בשל חיי יומיום לא נכונים, תזונה גרועה, רגשות מוגזמים שמשתלטים עלינו ומשום שלגוף קשה להתאים את עצמו כל הזמן לתנאים שבחוץ. מנגנון ההגנה שלנו נשחק, ואנו חולים,המחט היא בעצם אנטנה. היא עוזרת לגוף לקלוט מידע מסוים שהוא שכח. לפי הדיאגנוזה שקבעתי על אנרגיה שנמצאת בעודף או בחוסר, אני מכניס לגוף מחט בנקודה שאחראית על האנרגיה הזאת, והמידע שמגיע מהקוסמוס ונקלט דרך האנטנה מעדכן את המערכת. זה כמו ללחוץ את הכפתור שמפעיל את הכוח הנחוץ.
מי שדמיין לעצמו מחט בעובי מזרק של סוסים יכול להירגע. המחטים עדינות, ומגיעות במבחר של עוביים ואורכים שמתאים לאיברים שונים בגוף, כי הרי לא מחט שמתוכננת להינעץ בעין כמחט שמיועדת להינעץ בישבן. המחטים הן דו-מתכתיות. החוד שלהן עשוי מתכת אחת, ועליה מלופפת מתכת אחרת. יש מחטים מלופפות בכסף, שמשתמשים בהן לחיזוק כוחות היין. במחטים מלופפות בזהב משתמשים לחיזוק כוחות היאנג. עומק נעיצת המחט נקבע לפי עומק חדירת גורם המחלה. לזווית שבה ננעצת המחט יש משמעות אנרגטית. יש חשיבות אפילו למבנה הגיאומטרי שבו ננעצות המחטים, משום שביניהן נוצר שדה אלקטרומגנטי. צורות נפוצות של מבנה מחטים הן מחומש (שתי זרועות, שתי רגליים וגב), משולש ומגן דוד.


הסינים והסרטן

אבל דיקור הוא לא רק מיסטיקה. אקופונקטורה היא מהמובילות בין השיטות האלטרנטיביות מבחינת המחקר המדעי שנערך בה. "לפני שנה ישבה ועדה בארגון הבריאות האמריקני, ה-NIH, האורים ותומים של הרפואה העולמית, והחליטה להכיר בדיקור סיני כטיפול לגיטימי בשורה של מחלות כמו בחילות, תופעות לוואי של כימותרפיה, כאבים, כאבי ראש וכאבי גב,להכרה כזו יש משמעות של ממש מבחינת שילוב הדיקור בממסד הרפואי, כי זה אומר שיש מספיק הוכחות מדעיות. החזון שלי הוא שבעתיד יהפוך הדיקור להיות אפילו יותר לגיטימי, הן ברמה הטיפולית והן ברמה של הבנה וקבלה.

בסין דיקור במחטים הוא טיפול מקובל ויעיל בחולי סרטן.בסין לא נהוג לספר לאדם על תוצאות הבדיקות שלו.
חולים קשים, שלפי כל הבדיקות היו אמורים להיות במצב סופני ורע, נראים טוב ומרגישים טוב, ולעתים חיים עם סרטן במשך שנים."


זה כואב?

ולבסוף הגענו לרגע האמת של הפחדן. שאלת השאלות: זה כואב?
ועכשיו באמת אפשר לנשום לרווחה: לא, זה ממש ממש לא כואב. אפילו פחדנית כמוני מודה בזאת. על פי רוב בכלל לא מרגישים את זה. אלא אם כן, כמובן, המחט בדיוק פוגעת באיזו פקעת של אנרגיה בלומה, ואז אתם תקפצו כמוכי זרם חשמלי, והמטפל שלכם יקפוץ בשמחה ויצעק שהטיפול שלו עובד. אבל תודו שגם זה משהו. ועל פי רוב זה הרבה יותר עדין.