דיאטה ברפואה הסינית: לשמור על המשקל והאיזון הפנימי

השמנה מעידה, לפי הרפואה הסינית, על מצב אנרגטי רעוע ועלולה לגרום לאדם ללקות במגוון הפרעות פיזיות, אנרגטיות ונפשיות. כדי לשמור על איזון פנימי ותזונה נכונה צריך להקפיד על הרגלי אכילה בריאים ופעילות גופנית סדירה כדי לחזק את הטחול – שנחשב לאחראי על ספיגתם והטמעתם של מזון ונוזלים בגוף. להיות בריאים ורזים
אורי אלישר
הנה משפט להרהר בו: אנחנו משמינים והולכים. בזמן שמדינות העולם השלישי ממשיכות לסבול מחרפת רעב, העולם המערבי, המנהל "תרבות שפע", סובל מחרפת סביאה. השמנת יתר (Obesity) היא ההפרעה המטבולית השכיחה ביותר בארצות המפותחות. היא נגרמת כתוצאה ממחלות כמו תת פעילות בלוטות התריס ותסמונת קושינג, אך ברוב המקרים היא אינה תוצר של מחלות – אלא הגורם להן.
 
בשני העשורים האחרונים בלבד עלתה שכיחות התופעה בכ-150%. ברוב אוכלוסיות העולם מוגדרת עלייה מגמתית בשכיחות התופעה. בעבר, כשלהשיג מזון לא היה דבר של מה בכך, אדם שמן היה מקרה נדיר, ובמרבית המקרים – גם מושא להערצה.
שומן נתפס אז כסמל לעוצמה ולפוריות: פסלים וציורים רבים מהעת העתיקה הראו נשים דשנות וגברים עבי כרס. אולם כאשר למעלה מרבע מאוכלוסיית העולם המערבי נושאת את גופה הכבד כנטל, קיבל הדימוי החיובי טוויסט רציני. כשהמדע הבחין בקשר הדוק בין השמנה לבין מחלות חמורות, קטלניות לעיתים, כמו מחלות לב, יתר לחץ דם, סוכרת, דלקות בעצמות ובמפרקים, דום נשימה בשינה, סוגי סרטן שונים וכיו"ב, הוגדרה השמנת היתר כמחלה. באחרונה שודרגה התווית, וכעת היא מכונה: המגפה של המאה ה-21. בנוסף, מעודדת ההשמנה הפרעות גופניות כמו אין אונות, כאבי גב, ועוד.
 
דימוי הגוף הנחשק
 
להשמנה יש גם היבטים נפשיים לא קלים. גוף שמן משדר כבדות, איטיות וחולשה (גם בהקשר לחולשת כוח רצון). בתרבות העכשווית המעריצה מהירות, דימוי הגוף הנחשק הוא רזה וחטוב. מבנה כזה משדר זריזות, אסרטיביות וסקס-אפיל, והוא "מוֹכר". מסיבה זו לועגים לילדים שמנים, צוחקים על חשבונם של אנשים שמנים, ומגייסים דוגמנים רזים לפרסומות שיש בהן שִיק. האדם השמן מודע ליחס החברה אליו, ונקלע למערך של חוסר ביטחון, האשמה עצמית ודימוי עצמי ירוד ביותר. זהו תרחיש נפוץ בעל יוצאים ספורים מן הכלל. קל להבין את המתח המלווה מן הסתם את חייו של אדם הסובל מעודף משקל בחברה חומלת כשלנו.
 
30% מהישראלים מוגדרים כבעלי משקל עודף או השמנת יתר. זה לא מעט. אבל בעולם המקדש ריבועים בבטן, והמתכחש לנוכחותו של צלוליטיס, לא צריך להיות שמן כדי להרגיש שמן.
 
העלייה המגמתית במשקל היא רק חלק מקשת של הפרעות אכילה כגון אנורקסיה ובולימיה. החולים באנורקסיה מהווים מראה קיצונית לתהליך העובר על רבים מאיתנו. במחלה, דימוי הגוף מעוות בצורה כזו, שלא חשוב עד כמה מוכה רזון יהיה החולה – בעיניי עצמו הוא ייראה שמן, שמן מדי. והוא עשוי בהחלט להרעיב את עצמו למוות בהתכחשותו לכחישותו. זו אכן דוגמה בוטה ללחץ החברתי המופעל על כל אחד מאיתנו: רזה זה טוב, שמן זה רע.
 
רזה זה בריא או יפה?
 
רובנו נמצאים במקום טוב באמצע, בין להיות שמנים מדי לרזים מדי. אך לרבים מאיתנו יש "צמיג" פה ושם, הגברים נוטים לפתח כרס קטנה, והנשים עורגות לג'ינס מתקופת התיכון. יש לנו אולי מספר ק"ג שהיינו שמחים להסיר, אבל איננו שמנים באופן פתולוגי.
אז איך זה שבכל זאת, רבים מאיתנו מרגישים שמנים יותר משהיינו רוצים להיות? זו שאלה שאין זמן טוב לשאול אותה מאשר עכשיו, בתקופת הקיץ.
 
זו העונה המעורטלת, אחרי החורף הקר, שבו עטינו שכבות של בגדים והעלינו במשקל. עכשיו, כשלובשים קצר, כשהולכים לים, כשהגוף מבהיק וזוהר תחת שמש חושפנית, כולנו נזכרים לעשות קצת ספורט, ולהתחיל בדיאטה האופנתית להיום. אם בחורף הרשנו לעצמנו להתרשל, בקיץ אנו נתקפים דאגה כשהחולצה הצמודה מתעגלת על בטן רופסת, או כששרירי הזרוע מתדלדלים ברפיסותם. אנחנו מאשימים את הפולקעס של אימא, את הגנים של אבא, את העצמות הכבדות ומה לא, ומנחמים את עצמנו בחטיף שוקולד קפוא.
 
אז נכון שאנחנו לא צריכים לחקות את מה שמראים לנו בפרסומות. ונכון שאפשר להיראות מצוין גם בלי ריבועים בבטן ומותניים של ג'סיקה ראביט. אך לפחות ככל שהדבר נוגע לרפואה הסינית, נוכחותו של שומן מיותר בגוף, המלווה במסת שרירים ירודה, מעידה על מצב אנרגטי רעוע ומועידה את האדם ללקות במגוון הפרעות פיזיות, אנרגטיות ונפשיות. מוטב להדק מעט את הגוף, לסלק את רקמות השומן המיותרות ולחזק את השרירים. רבים עושים זאת, בסופו של דבר, אך ורק בגלל שהדבר תורם להם מבחינה אסתטית. הרפואה הסינית ממליצה על כך מטעמי בריאות גרידא.
 
מהות נטולת אנרגיה
 
הרפואה המערבית רואה ברקמת השומן מאגר אנרגיה. לא מדובר באנרגיה זמינה לשימוש הגוף. לרשותו עומדים בעיקר הסוכרים שבדם ומאגר הגליקוגן. ניצול מאגרי השומן שמור לזמני חסר קשים במיוחד. אבל העוקץ הוא שלאדם החי בחברת שפע, לא מזומנות תקופות רבות של קושי ומחסור, אין עונות בצורת, אין תור ללחם, אין הזדמנות למאגרי השומן לשרת את הגוף נאמנה. זה לא מונע מהם להוסיף ולהיאגר.
 
הרפואה הסינית, לעומת זאת, רואה ברקמת השומן מהות נטולת אנרגיה, או לחלופין, תוצר לוואי אנרגטי בעל אופי עכור, כבד וחסר חיוניות. דימוי זה מתאים יותר לתחושותיו של אדם בעל רקמת שומן רבה יותר מרקמת שריר: הוא נוטה להרגיש עייף וכבד יותר.
מערכת חילוף החומרים שלו איטית יחסית לזו של אדם רזה בעל רקמת שריר רבה מרקמת שומן.
 
הבדל נוסף: הרפואה המערבית מייחסת את רוב הסיבות להשמנה לגורמים גנטיים (קצב חילוף חומרים איטי, נטייה מוגברת לצבירת תאי שומן). אם כך, 70% מהגורמים להשמנה נמצאים מחוץ להישג ידו של האדם, מכיוון שכך הוא נולד. זו גישה מייאשת במקצת. הרפואה הסינית, לעומת זאת, מייחסת גורמים מבניים רק לחלק קטן - כ-30% מכלל הסיבות המובילות להשמנה. תזונה לא נכונה, חוסר פעילות גופנית וחולשה אנרגטית של האיברים הפנימיים – כולם מנגנונים בעלי יכולת להשתנות ולהתרפא – הם בעיניה האחראיים העיקריים על ההשמנה.
 
אין ויכוח בין הגישות המודעות לכך שהאדם המודרני החי בעולם המערבי, אוכל הרבה יותר ממה שהוא צריך, ובעידודה של הקידמה, נע הרבה פחות ממה שהוא צריך, ולכן הוא משמין.
 
בין טחול ללחות
 
מכיוון שהשמנה לא נתפסה בעבר כמחלה, ובוודאי שלא כמגיפה, ומכיוון שהיתה נדירה למדי (בעיקר בסין, שם היא נדירה גם כיום), אין בכתבי הרפואה העתיקים אזכור לתופעה. הרפואה הסינית אינה מטפלת ב"עודף משקל" כשלעצמו, אלא במצב האנרגטי המונח ביסוד התופעה והמוביל למשקל העודף. ברגע שאיזון הגוף מושב, מערכת חילוף החומרים תעבד את המזון כראוי ועודף המשקל יחדל להתקיים, בתנאי שהאדם יסגל לעצמו נוהגי אכילה מתונים. השמנה אם כן היא סימפטום של תפקוד אנרגטי חלש או לקוי.
 
הרפואה הסינית מייחסת את מערכת חילוף החומרים, עיבוד המזון והנעתו בגוף - לטחול. הוא אחראי על ספיגתם והטמעתם של מזון ונוזלים. שילוב של טחול חזק ותזונה מתאימה, יוביל לתפקוד הרמוני, ולמיצוי איתן של תמציות המזון והנוזלים. תמציות אלה יהפכו בהמשך לדם ולצ'י. אולם, טחול חלש ו/או תזונה לקויה כמו תזונה מתוקה מדי, קרה מדי, שמנה מדי וכיו"ב, שבכל מקרה תחליש את הטחול, ייפגעו במטבוליזם המזון והנוזלים, ועם הזמן יתעבו התמציות הקלוקלות לכדי מהות עכורה וכבדה, המכונה לחות.
 
לחות היא מונח-גג בעל ביטויים פיזיים ואנרגטיים. מבחינה גופנית, ליחה כוללת את נוכחותו של כל חומר מיותר או עודף. תחת הגדרה זו ניתן לכלול גם הפרשות מוגברות, כולסטרול, מוגלה, בצקת, נוכחות מוגברת של קנדידה, גידולים שפירים וכיו"ב. לחות הרובצת בגוף לאורך זמן נוטה להיאסף ולהפוך, בין היתר, לרקמת שומן.
 
ללחות יש גם ביטויים אנרגטיים-תחושתיים, המזכירים את אופייה הכבד והמערפל. פעמים רבות מגיעים אלי מטופלים הסובלים מהצטברות לחות בגופם, והסימפטומים שלהם כוללים גם תחושת כבדות ולאות, חוסר ריכוז, זיכרון חלש, בלבול, עצלות ואיטיות מחשבתית. מצב זה מכונה בסינית "לחות אל-חומרית המערפלת את החושים".
  
טיפול אינדיבידואלי לירידה במשקל
 
מבחינת הרפואה הסינית, מצבו הקליני של אדם מלא, שמנמן, שמן או שמן מאוד, עשוי להוביל לאבחנות מגוונות, ולכן לטיפול אינדיבידואלי, ולא לשיטה אחת שמתאימה לכולם. הסיבות האנרגטיות השונות להשמנה עשויות להופיע לחוד או במשולב. הטיפול מורכב ממספר גורמים:
 
1. דיקור הגוף (אקופונקטורה): אקופונקטורה היא שיטת טיפול סינית שבה מוחדרות מחטים דקות כשערה לנקודות הדיקור המצויות מתחת לפני העור. ערוצים אנרגטיים מיוחדים מחברים את נקודות הדיקור לאיברים הפנימיים, ובעזרת מטפל מיומן ניתן לתקן את חוסרי האיזון בטחול, בכליות, בקיבה, במחמם המשולש ובכבד, לסייע בניקוז הלחות, לעודד את זרימת הצ'י והדם, לצנן את הקיבה (ובכך להפחית את תחושת הרעב), לחזק את האנרגיה והחיוניות, ובסופו של דבר לבטל את הגורמים שהובילו לצבירת המשקל, ועל ידי כך לגרום להרזיה.
 
2. דיקור האוזן (אוריקולותרפיה): זוהי שיטה סינית-צרפתית הרואה באוזן דגם מוקטן של גוף האדם. דיקור נקודות רפלקס מיוחדות באוזן מסוגל לדכא תיאבון מופרז, לחזק את מערכת העיכול, לזרז מטבוליזם ולהרגיע את הנפש, המצויה לרוב במצוקה מסוימת. המחטים המוחדרות לאוזן הן זעירות ונותרות בתוך האוזן למשך מספר ימים. האפקט הטיפולי, גם אם סימפטומטי יחסית, הוא ארוך טווח.
 
3. המלצות תזונתיות: גורם עיקרי להשמנה הוא כמובן אכילה לא נכונה. לאזרח הממוצע אין שמץ של מושג ברזי התזונה הנכונה. אנחנו נשענים על מה שמראים לנו בטלוויזיה, ועל שלטי דרכים המעוררים את תיאבוננו. במקרים אחרים פשוט נחטוף מכל הבא ליד.
המנהג הנפוץ, להתייחס לדיאטה כאל מבצע, ולהכניס את הגוף למצב של הרעבה, יוצר את דפוס היו-יו המוכר: בזמן הדיאטה מושגת ירידה במשקל, אבל כשהמבצע מסתיים, הגוף משיב לעצמו את החוסרים שנגזלו ממנו בפראות, ומפצה את עצמו בתוספת משקל. התוצאה הסופית של המהלך היא עלייה במשקל, לא הפחתה בו. לחלופין, יש לסגל אורח חיים הנשען על תזונה מאוזנת יותר, לאורך זמן. לפי הרפואה הסינית, נשענת התזונה הנכונה על מזון נכון, אכילה נכונה ומועדים נכונים. הרפואה המערבית סופרת קלוריות. הרפואה הסינית – לא. ישנם מזונות הנחשבים "משמינים" מבחינת התזונה המערבית, וברפואה הסינית ישתמשו בהם במינון מבוקר, מכיוון שהם נחשבים למחזקי צ'י (שמן זית, למשל). הרפואה הסינית אינה דוגלת בצמחונות, והיא מעודדת אכילה רבגונית.
 
4. ביצוע פעילות גופנית: מטפלים ואנשי מקצוע רבים יכריזו שזהו הגורם החשוב ביותר בתחום ההרזיה והשמירה על המשקל. רבים מאיתנו אינם פעילים גופנית כלל. בעידן של מעליות, דרגנועים, מכוניות, אינטרנט ושאר מוצרי נוחות, אנו עדיין בעלי גוף שנועד לפעילות גופנית אינטנסיבית: אנחנו בנויים לחצות את הטונדרה, לצוד את הממוטה, לבנות את הפירמידות. ברגע שפריקת האנרגיה מגופנו מינימלית, בזמן שהאבסת האנרגיה מקסימלית, גופנו מתחיל לעלות על גדותיו. עצם המצאת המכונית הוא גורם עולמי להשמנה. בסקר של 10,500 משתתפים באטלנטה נמצא כי אלה שנוהגים יותר – הם שמנים יותר, כשבממוצע חצי שעת נהיגה ביום העלתה את הסיכוי להיות שמן ב- 3%. בסקר גם נמצא כי כשהקניון היה קרוב למקום המגורים ולא דרש נסיעה במכונית כדי להגיע אליו, היה הסיכוי להשמנה קטן ב- 7% לעומת המשתתפים שנאלצו לנסוע לקניות. פעילות גופנית היא החשובה מכל תהליכי הגוף בקביעת קצב חילוף החומרים. כמעט בלתי אפשרי לשמור על משקל גוף תקין ללא אורח חיים המשלב בתוכו פעילות גופנית קבועה ורצופה. לכן, מי שחושק בגוף רזה יותר ורופס פחות, עליו למצוא את העיסוק הספורטיבי המהנה ביותר עבורו – ולהתמיד בו עד יומו האחרון.
 
הכותב הוא מטפל בשיאצו וברפואה סינית, ומרצה בכיר במכללת "מדיסין" לרפואה משלימה